שמי גיא אסל, אב גרוש עם שני ילדים מתבגרים, שחי בזוגיות שנייה עם אהובה ושתי בנותיה. משפחה היפר-מודרנית עם שני כלבים רעשניים ואינסוף יונים בעליית הגג.
אני חובב משחקי לוח ורכיבה על אפניים, שהחיים, היקום וכל השאר, הובילו אותו לכתוב עבודת דוקטורט באוניברסיטה העברית על צילום, טקסים ותקשורת משפחתית. אתם כבר בטח מבינים שהיצירה הזאת היא תולדה של המפגש הבלתי נמנע שבין המחקר לבין חיי היומיום, או במדויק יותר- ליום שבו הבנתי שאין לי ברירה אלא להתמודד עם טקס בר המצווה של בני המתבגר נדב...
במקצועי אני יוצר וידאו עצמאי שעבד כ 16 שנים ברשות השידור. ביימתי, ערכתי וצלמתי קדימונים, וידאו קליפים, תכניות תרבות, כתבות יומן וסרטים תיעודיים. בנוסף הייתי לקטור ומפיק אחראי במחלקת הדרמה. כיום אני עובד בחנות ספרים נחמדה ומלמד צילום בביה"ס תיכון.
אחת התקופות היצירתיות שלי היתה כשעבדתי כחמש שנים בתור במאי בתכניות הילדים והנוער של הערוץ הראשון. שם, בסדרת כתבות על "זכויות הילד", יצא לי לעבוד לראשונה עם העיפרון הכי מהיר במזרח התיכון - פפה פיינבג.
פפה הוא צייר קומיקס. מאייר עבור העיתונים "ג'רוזלם פוסט", "ג'רוזלם ריפורט" ,"אורנג' קאונטי" ו-"סן דייגו ג'ורנאל" בארה"ב. בנוסף פפה מעצב דף מאויר ללימוד אנגלית בעיתון "מאטרו". בעבר הוא אייר ל-"כולנו","פילון", העיתון "משהו", "ירושלים שלי","זום", "מנורה", "Patakis פרסומים" ביוון והעיתון האומנותי הספרדי "Entre Rios".
פפה מלמד איור וקומיקס ב "נוער שוחר מדע" של האוניברסיטה העברית בירושלים, והיה מורה להדפס משי באקדמיה לאמנות בצלאל שבהר הצופים (1989-1993). בין השנים 1989-2015 פפה היה הגרפיקאי בתכניות הילדים והנוער של הערוץ הראשון (כבר כתבתי ששם נפגשנו?)